רש"י על חולין נ״ג א

1 אף לחולדה - שהיא קטנה הימנו יש דרוסה וכ"ש לחתול:

2 אף לחתול - שהוא גדול אין דרוסה וכ"ש לחולדה ולקמיה מתרצינן לה:

3 באימרי רברבי - בבהמה דקה ס"ל אין דרוסה לחתול כדאמר רב לעיל חולין דף נב: בבהמה מן הזאב ולמעלה:

4 בגדיים וטלאים - דקים מאד:

5 שאר עופות טמאים - חוץ מן הגס והנץ:

6 והא אנן תנן ודרוסת הנץ בעוף הדק - מכלל דשאר עופות אפילו בעוף הדק לא:

7 בדרברבי מיניה - ואפ"ה עוף הדק הוא:

8 בית היני - שם מקום:

9 ביד - שהכהו בידו:

10 רגל - אחרונה:

11 אבל שן לא - דאין ארס החיה בשיניה:

12 שלא מדעת - דכיון דשלא מדעת נפל כגון מן הגג על הבהמה אע"פ שנתקעה צפרנו בגבה אין משליך בה ארס:

13 לאחר מיתה - קס"ד שמת הארי ואחר כך נפל על הבהמה:

14 דדריס - מחיים ולא הספיק לשלוף צפורנו ממנה עד שפסקו את ידו ומיתה דקאמר מיתת האבר שנחתך:

15 דשליף - כשחולץ ומוציא צפרנו מגבה:

16 ונמצאת צפורן - תלושה בגב:

17 רוב אריות דורסין - כלומר אע"פ שרוב אריות דורסין וקים לן שכל הדורס אין לך אחד בהן שתשמט צפרנו:

18 נתחכך - השור וצפורן זו בכותל היתה:

19 רב לטעמיה - לקמן:

20 מקום צפורן - שלא נשמט ולא נמצא שם הצפורן אלא מקומה ומכתה ניכרת בשור:

21 לחה - שהיה בה דם:

22 עבידא דמשתמטא - ושמא דרס:

23 בדרא דסיחופיה - שעומדות בגב השור כסדר שהן סדורות ביד הארי:

24 אימר כלבא - והא אמרינן אין דרוסה לכלב דאין לו ארס:

25 על - ארי בינייהו וישב שם:

26 שלמא שוי - עשה שלום עמהם כדרך כמה חיות שנעשות תרבות וגדלות עם בני אדם ובהמות ואין מזיקין:

27 נח ריתחיה - בהני ולא חיישינן לדריסה באחריני:

28 מעואי - נוהם:

29 מקרקרין - גועות. דלשון צעקת ארי לחוד ולשון צעקת כל בהמה לחוד כמו בלשון עברית נוהם לארי וגועה לשור וערוג לאיל וצהל לסוס וצפצוף לעופות וחרץ לכלב: